גזר דין בתיק ת"פ 34467-03-11

נגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל בחובו שלושה אישומים. בכל אישום מיוחסת לנאשם עבירת איומים כלפי בת זוגו מי שהייתה בעבר אשתו (להלן - "המתלוננת") למעט האישום השני בו מיוחסת לנאשם גם עבירת היזק בזדון.

 על פי האישום הראשון בשעות הערב של יום ה- 7.3.11 לאחר שחזרה המתלוננת מעבודתה איים עליה הנאשם בכך שאמר לה: אני אוציא לך את הקרביים אני אחתוך לך את הקיבה, אני אראה לך מאיפה משתין הדג, את האמא שלך אני אחתוך לך חכי מה אני אעשה לך, אם את תעצבני אותי את עלולה להיפגע, את זוכרת שקיבלת מכות שהיית בהריון, זוכרת? שכחת את זה? זבל, אם תעלי לי את הפיוז תראי מה יקרה את רוצה לראות מה יקרה זבל אישה מושחתת אני אשחוט לך את הצורה, את לא יודעת מה אני אעשה לך".

על פי האישום השני, עולה כי שלושה ימים לאחר האירוע הנזכר לעיל, בתאריך 10.3.11 סמוך לשעה אחת עשרה בערב דרש הנאשם מהמתלוננת שתספר לו היכן הייתה ואמר לי כי "יוציא לה את הקרביים ושירביץ לה כמו שהרביץ לה בשנים קודמות כשהייתה בהריון". לאחר שפנתה המתלוננת ללכת לעבר חדר השינה, חסם הנאשם דרכה הרים תנור ואמר לה כי "אם היא תעשה צעד אחד לתוך החדר הוא יעיף עליה את התנור". לאחר ששמעה דברים אלה, פנתה הנאשם לחדרו של בנה אשר נפטר ונעלה דלת החדר אחריה. מיד לאחר מכן, הכה הנאשם בעוצמה על דלת החדר ושבר את משקופה ואת מנעולה. אחר כך אמר הנאשם למתלוננת "לא כדאי לך לישון שלא תפגעי או שתשני בחצי עין פקוחה".

על פי האישום השלישי, עולה כי ארבעה ימים לאחר האירוע השני הנזכר לעיל, בתאריך 14.3.11 סמוך לשעה עשר בלילה פנתה לחדרו של בנה שנפטר כמצוין לעיל, ומשום שמנעול הדלת היה שבור, חסמה המתלוננת הדלת באמצעות ספה והניחה עליה גיטרה על מנת שתתעורר עת ינסה הנאשם לפתוח הדלת. הנאשם נכנס לחדר בכוח ואמר למתלוננת "שלא תעז לישון אלא אם היא תישן עם עין אחת פתוחה". מיד לאחר מכן הפיל הנאשם כוס מים שהייתה בידו על רצפת החדר.

בדיון שהתקיים לפני ביום 14.6.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, לאחר שיורשע יופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. התביעה הודיעה כי עמדתה לעונש היא בין היתר למאסר בפועל ואילו בא כוח הנאשם עתר לאי הרשעת הנאשם.

בתאריך 25.3.12 טענו הצדדים לעונש, לאחר שהתקבל תסקיר משירות המבחן.

בא כוח התביעה עתר להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך וממושך נוסף לעונשים אחרים. עיקר טיעוני התובע נסבו אודות חומרת מעשיו של הנאשם, דהיינו איומים כה קשים כלפי בת זוגו, איומים המחייבים לשיטת התביעה לגזור על הנאשם עונש חמור כמאסר בפועל ארוך וממושך. בין היתר הפנה התובע תשומת הלב לתסקיר שירות ממנו עולה שהנאשם שלל צורך למעורבות טיפולית של שירות המבחן ולמעשה לא שיתף פעולה עם השירות. הנאשם לא שיתף פעולה גם ביחס לשאלת הרשעתו או אי הרשעתו.

בא כוח התביעה הפנה לעדותה של אשת הנאשם, היא המתלוננת אשר העידה כעדה מטעמו. בעדותה בקשה המתלוננת רחמים על הנאשם ולמעשה התחננה לסייע לנאשם ולא לגזור עליו עונש מאסר. הסנגור הפנה לנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם ושל אשתו, הנעוצות בטרגדיה קשה שחוו השניים עת נפטר בנם בנסיבות קשות וכואבות משעלה חשש כי הבן התאבד. טרגדיה שארעה לפני כשלוש שנים שממנה הנאשם כמעט ולא התאושש והיא אשר ברקע לאירועים.

כמו כן, הפנה למצבו הבריאותי הקשה בהיות הנאשם חולה בסוכרת ובמצב קשה.

אלמלא נסיבותיו האישיות ולמעשה הנסיבות המשפחתיות הקשות של הנאשם והמתלוננת והרקע למעשים המיוחסים לנאשם, אכן, היה מקום להחמיר עם הנאשם. אלא שבטיעוניה לעונש התעלמה התביעה מנסיבות קשות רלבנטיות.

איני מקבל דרך זו בה הולכת התביעה. גם בעתירת התביעה לעונש, מוטלת עליה במקרים הנכונים וראויים לראות התמונה הרלבנטית לעונש ראיה רחבה ולא צרה ודווקנית.

שמעתי דבריה של אשת הנאשם היא המתלוננת, או שמא אומר "קורבן העבירה". המתלוננת סיפרה באופן ברור המצוקה הקשה אליה נקלעו בני הזוג עקב מות בנם. מצוקה נפשית שהביאה להתערערות התא המשפחתי. הטרגדיה הביאה הנאשם למצוקה נפשית קשה ביותר. איש לא יכול לתאר לעצמו אלא אך אדם שחווה השכול לאיזה עומק של כאב צורב נקלע אדם עם אבדן בנו. אני מקבל דברי המתלוננת בדבר הרקע למעשי הנאשם. אני מקבל דבריה כי בעקבות הטרגדיה, מצאה מפלט בעבודתה ונטשה למעשה את הנאשם לבדו, עם מצוקתו הקשה. הנאשם משום אישיותו לא עמד בהתמודדות עם הכאב ללא תמיכת אשתו. זה הרקע לאיומים ולא כל דבר אחר. לא מדובר באדם אלים מטבעו ולא מדובר באשה מוכה הבאה להגן על בעלה משום פחדה ממנו ומשום סינדרום הידוע כסינדרום האישה המוכה. שני אלה שלפני מוכים הם קשות. אלא שנראה כי קיימת תקווה לשיקום. התקווה היא בחוזקה של המתלוננת אשר יש בה כדי לתמוך בנאשם, לחזקו ולנסות לשקמו. אין טוב ממראה עיניים. הבטתי בשניים בנאשם ובמתלוננת במהלך הדיון. די היה לראות בשפת הגוף של השניים ובמיוחד במחוות של המתלוננת כלפי הנאשם לראות באמפטיה שהמתלוננת, מגלה כלפי האדם האומלל שלפי דברי התביעה מסכן את המתלוננת. ועוד ממראה העיניים הוא מצבו הגופני הקשה של הנאשם. משום מחלתו וכפי שנאמר לי מחלת הסוכרת ממנה סובל, מתקשה הנאשם בהליכה ובתנועות פשוטות של הגוף. אדם אומלל לפני, שהתביעה מבקשת לגזור עליו עונש מאסר בפועל ממושך.

למותר לציין כי קיימות נסיבות לקולא נוספות במקרה זה, שיש בהן כדי לתמוך בגישה שאין להשית על הנאשם מאסר. הנאשם הודה, חסך מזמן שיפוטי אך בעיקר גילה חרטה עמוקה וכנה למעשיו. אין לנאשם הרשעות קודמות מדובר באדם נורמטיבי אשר תיפקד באופן חיובי ביותר עד המכה הקשה שספג.

באשר לאמור בתסקיר. התנהגותו של הנאשם התנהגות אדישה היא. אין הנאשם נזקק לטיפול משירות המבחן הנאשם זקוק לתמיכת אשתו, בתוספת טיפול נפשי משלים. תמיכתה של האישה בנאשם היא אשר יש בה כדי הצלתו מעומק הכאב בו הוא מצוי. אי שיתוף הפעולה של הנאשם, עם שירות המבחן, בנסיבותיו הקשות ברור לי.

בא כוח הנאשם עתר להימנע מהרשעת הנאשם, אלא שאין בעתירה זו ממש. אין בנמצא ולו סיבה אחת שתבסס אי הרשעה בדין על פי ההלכה הרווחת בעניין זה. למותר לציין כי אין בהרשעת הנאשם כדי פגיעה כלשהיא בו לרבות אין בה פגיעה תעסוקתית שהרי הנאשם אינו עובד. ההיפך הוא הנכון יש בהרשעה כדי להוות אבן דרך ותמרור לנאשם אודות מעשי העבר שלו, תמרור שיכוונו אל עבר העתיד.

אשר על כן, זה העונש שאני משית על הנאשם:

5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע.

איני משית על הנאשם סנקציה כספית כלשהיא.

ככל שהופקד סכום כסף בגין שחרור הנאשם בתיק זה הרי הסכום יוחזר לאדם שהפקידו.